<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף ו.</h2>
יש דברים הרבה שאין צריכין קניין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר עבדו או המגרש את אשתו או העושה שליח או המוסר מודעא או המבטל מודעא או המוחל לחבירו חוב ופקדון וכן כל כיוצא בדברים אלו (רמב"ם מכירה פ"ה הי"א). אבל בפשרה צריכה קניין כמו שפוסק בפ"ק דסנהדרין (ו' א'). הדברים שאין בהם ממש אין הקניין מועיל בהם כלום כיצד, הרי שכתוב בשטר קנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני או שישתתפו שניהם באומנות או שיחלקו חצר שביניהם על כיוצא בזה אומר בפ"ק דב"ב (ג' א') שקניין דברים בעלמא הוא שהרי לא הקנה לחבירו דבר מסויים וידוע (ע"פ רמב"ם שם הי"ד).
<h2>דף ל.</h2>
רב ושמואל דאמרי תרוייהו (ב"ב קע"ד ב'0—0קע"ה א') ששכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי בשטר שאינו מקויים אם אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנים שמא לא אמר יש לפלוני בידי אלא כדי שלא יאמרו על יורשיו שיש להם ממון (ע"פ לשון רמב"ם זכיה ומתנה פ"י ה"ג ע"ש) וטוענין על השטר שהוא מזוייף. לפיכך אם אמר דבר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש ערמה נותנין אע"פ שלא אמר תנו (לשון רמב"ם שם ה"ד) וכן מוכח בדברי רבא בפרק גט פשוט (קע"ה א') כאשר יתבאר. כיוצא בזה, תניא בפרק זה בורר (סנהדרין ל' א'), ראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם אם כמוסר להם דבריו קיימין ואם כמערים לא אמר כלום (ע"פ רמב"ם שם ה"ה), וכן אם בא אחד ואמר להם אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם אם היו טמונין בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין, כללו של דבר כל שאילו יכול ליטול דבריו קיימין ואם לאו לא אמר כלום, הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ולא ידע היכן החביאם ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם ושל מעשר שני הם ומצאן במקום שאמר לו ובמניין שאמר לו זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (רמב"ם שם הל' ו'—ז'). בפרק גט פשוט (קע"ה א') אמר רבא, שכיב מרע שהודה שיש לפלוני מנה בידו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו נאמנים ונשבעין על זה שבועת היסת, אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין (רמב"ם שם הל' ח'—ט'). משמע ששכיב מרע מפני שאין דעתו צלולה אם הוא בעצמו היה אומר טעיתי היה נאמן אבל יתומים אין נאמנין. אבל אדם אחר אף הוא עצמו לא היה נאמן (ע"פ תד"ה חזר בשם י"מ ע"ש) כאשר בארנו בהלכות דבר פשע (עשה צ"ה דף ק"פ ב' בד"ו [הו' בגיטין י"ד א']). אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומין נתננו אין נאמנים שהרי לא אמר תנו ומנין ידעו שחייבין ליתן, אמר תנו ואמרו יתומים נתננו נאמנין ונשבעין היסת שנתנו (רמב"ם שם הל' י'—י"א).
<h2>דף סג:</h2>
אמרינן בבכורות (ב' ב' ותד"ה שמא) ובסנהדרין (ס"ג ב' ותד"ה אסור) אסור להשתתף עם עובדי עבודה זרה שמא יתחייב לו שבועה וישביענו ביראתו (ע"פ לשון רמב"ם שלוחין ושותפין פ"ה ה"י) והתורה אמרה לא ישמע על פיך, פסק רבינו יעקב שאם נשתתף שבועה עצמה מותר לקבל ממנו מפני שהוא כמציל מידם, ובפרק בתרא דמגילה (כ"ח א') משמע שרבים לא היו נזהרים בזה מדקאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא עבדי שותפות עם גוי, ועוד דבזמן הזה הם נשבעים בקדשים שלהם והם ודאי אין תופסין בהם אלהות, אע"פ שמזכירין שם שמים עמהם [ו]לא מצינו שיהא אסור לגרום לאחרים לשתף.
<h2>דף עא.</h2>
הנותן מתנה סתם לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה הגוף והבעל קונה הפירות כדאיתא בפרק חזקת הבתים (עי' דף נ"א ב') וכן כתב רבינו משה (זכיה ומתנה פ"ג הי"ב ע"ש). וזה לשון ר"י שכתב בכתב ידו במסכת קידושין (כ"ג ב' תד"ה ורבי ע"ש) דיד עבד כיד רבו יותר ממה שיד אשה כיד בעלה כדאמרינן בריש פרק הזורק בגיטין (ע"ז ב') אטו ידה מיקניא ליה לבעלה ואשה שנתנו לה אחרים מתנה סתם אין לבעלה אלא פירות וילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות דלא דמי למציאת האשה שהיא לבעלה כדמפרש טעמא בירושלמי דפרק מציאת האשה (כתובות דף ל"ט א') ואילו עבד שנתנו לו מתנה סתם הכל לרבו עכ"ל. הנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה ולעבד על מנת שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל כך אומר רבי אלעזר בפרק קמא דקידושין (כ"ג ב'), אבל הנותן מתנה לאשה ולעבד והתנה הנותן בגופה של מתנה שתהיה לכך ולכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ג). כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה על מנת שתאכלי בהן ותשתי בהן או על מנת שתלבשי בהן לא קנה הבעל וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן או על מנת שתצא בהן לחירות לא קנה האדון וכן כל כיוצא בזה (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ד ע"ש). רב היי ורבינו יעקב ורבינו משה פוסקין כרבי אלעזר כאשר בארנו. אבל רבינו יצחק ב"ר שמואל פוסק כרב ששת שחולק על רבי אלעזר ואומר שלרבנן כשנתנו לעבד ולאשה על מנת שאין לאדון ולבעל רשות בהן שמועיל שסוגיית התלמוד בכל מקום כרב ששת, בפסחים בפרק האשה (פ"ח ב') שאומר בעבד שנתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו, ובפרק בן סורר ומורה בסנהדרין (ע"א א') גבי עד שיאכל משל אביו ומשל אמו אומר דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן, וכן בנזיר פרק מי שאמר ושמע (כ"ד ב') גמרא אם משלה הייתה הבהמה דפריך מנא לה והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה ואומר שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה, ועוד מביא רבינו יצחק ראייה מסוגיא דפרק בתרא דנדרים (פ"ח א') דאמר רב דמה שאת נותנת לפיך קנתה אשה בלא בעלה אבל אם אמר לה מה שתרצי עשי קנה אותם הבעל ואומר שם דאמר לשמעתיה כרבי מאיר, והיינו כרב ששת דאי כרבי אלעזר לא היה מועיל מה שאת נותנת לפיך לרבי מאיר וגם שמואל סובר כרב ששת שאומר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה אותם בעל מאחר שאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן וזה אינו מועיל לרבי אלעזר, ואע"פ שיש דוחקים בחילוקים לחלק בין אשה לעבד לצדדין (עי' קידושין כ"ג ב' תד"ה ורבי) לכאורה לא משמע אלא כרב ששת.
